רש"י על זבחים קי״ט א:י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים קי״ט ע״א:ח׳ רש"י על זבחים קי״ט ע״ב:ג׳ »

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

איברא דלכאורה אפשר לומר דס"ל לרבינו הגאון ז"ל כנראה מפשטא דסוגיא דפ"ק דמגילה ד"י ע"א דהיתר במות תלי בפלוגתא דתנאי ואמוראי דאיפליגו בקדושה ראשונה קידשה או לא קידשה לעתיד לבוא. וכדאמרינן התם בהדיא אמר ר"י שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזה"ז. קסבר בית חוניו לאו בית ע"ז הוא. וקסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. דכתיב כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. מקיש נחלה דירושלים למנוחה דשילה. מה מנוחה יש אחריה היתר אף נחלה יש אחריה היתר. ומותבינן עלי' התם ממתניתין. ומסקינן תנאי היא. ור"י דאמר כמ"ד לא קידשה לעתיד לבוא עיי"ש. ואע"ג דהתוס' שם בד"ה ומ"ט וכו'. ובזבחים ס"א ע"א בד"ה מאי קסבר וכו' הכריחו בשם רבינו חיים דלמסקנא היתר במות בזה"ז לא תליא בפלוגתא דקידשה ולא קידשה לעתיד לבוא. דכ"ע מודו דלא יהי' עוד היתר במות לעולם עיי"ש. מ"מ כבר דחה הריטב"א ז"ל במגילה שם שיטה זו. והעלה שם דאין לזוז מפשטות סוגיא דגמרא שם בזה. והביא שם שכן כתבו ג"כ בתוס' אחרונות בשם הר"י ז"ל עיי"ש. וכ"כ עוד בפ"ב דשבועות ט"ז ע"א. וכן כתב הרמב"ן ז"ל בחי' שם והרשב"א ז"ל בפ"ק דמגילה שם עיי"ש. וכ"כ בפשיטות התוס' בפ"ג דמכות י"ט ע"א בד"ה ואי סבר וכו'. ובפ"ק דחולין י"ז ע"א בד"ה וכ"ש עיי"ש. וכן מבואר בפירש"י סוף זבחים קי"ט ע"א בד"ה זו וזו שילה עיי"ש. וראיתי להר"ב ט"א במגילה שם שגם הוא דחה ראיותיו של רבינו חיים ז"ל. אלא שהביא ראיות אחרות להכריח שיטת הר"ח ז"ל עיי"ש. אבל לדידי אין דבריו מוכרחים כלל. דמה שהביא ראי' מפ"ק דחולין ט"ו ע"ב דאמרינן לעולם שוחטין מאן תנא. ומוקי לה רבה כרבי ישמעאל דאמר שמתחילה נאסר להם בשר תאוה משנכנסו לארץ הותר להם. ועכשיו שגלו יכול יחזרו לאיסורם הראשון. לכך שנינו לעולם שוחטין. ופריך רב יוסף מעיקרא מ"ט איתסר משום דהוו מקרבי למשכן ולבסוף מ"ט אישתרו דהוו מרחקי ממשכן. וכ"ש השתא דאירחקו להו טפי. וכתבו בתוס' לספרים דגרסי בפ"ג דמכות לעולם לא קידשה לעתיד לבוא. א"כ לרבי ישמעאל הותרו הבמות. וקשה דא"כ מאי קאמר הכא לרבי ישמעאל דארחיקו להו טפי. אדרבה אקריבו להו טפי כיון דהותרו הבמות עיי"ש. אבל להר"ח ניחא. דאע"ג דלר"י הותרו הבמות. מ"מ קדושת ירושלים לא הי' לה עוד היתר במות אחריה עיי"ש. ואין בזה שום הכרח כלל. דהא כבר הכריחו התוס' בפ"ג דמכות שם ובסוף פ"ג דתמורה דהעיקר כספרים דגרסי התם לעולם קידשה לעתיד לבוא עיי"ש. ואין כאן מקום קושיא אלא לפירש"י דבפ"ג דמכות ובתמורה שם גרים לעולם לא קידשה לעתיד לבוא עיי"ש. וגם סוף זבחים שם מוכיח רש"י דס"ל לרבי ישמעאל לא קידשה לעתיד לבוא והותרו הבמות בזה"ז עיי"ש. ולפ"ז ודאי קשה קושית התוס' בפ"ק דחולין שם. אבל מ"מ לעיקר דינא אין כאן סרך ראי' כלל:

2 זבחים פתח ↗

תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: זוֹ וְזוֹ שִׁילֹה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: זוֹ וְזוֹ יְרוּשָׁלַיִם. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״מְנוּחָה״ זוֹ

13 זו וזו שילה - ואפי' הכי יש היתר בתרה דקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא ובקדושת ירושלים גופה סבירא ליה דיש אחריה היתר כדאמרינן במגילה דף י. שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה ואוקימנא כר' ישמעאל:

14 זו וזו ירושלים - ועד שיבנה הבית לא נאסרו הבמות:

« רש"י על זבחים קי״ט ע״א:ח׳ רש"י על זבחים קי״ט ע״ב:ג׳ »